להחזיק את הקצב

יעקב אמר לי פעם, לפני שנים, שמתופף טוב נבחן ביכולת שלו לשמור על קצב אחיד לאורך זמן.

לאחרונה פתאום עלתה בי התובנה שזה נכון גם לכולנו, ולא רק לפרקשניסטים; היכולת לתופף בקצב אחיד במקצב החיים הופכת אותנו למוכשרים ומצליחים יותר.

הרבה דברים מרגשים ומסעירים קורים לי לאחרונה בחיים הפרטיים והמקצועיים, ואני מרגישה על רכבת הרים. שמתי לב שהמשותף לכולם הוא הצורך להחזיק את הסיטואציה ולשמור על המקצב האחיד.

לפני שבועיים, למשל, פתחתי קבוצת וואטסאפ: "10 ימים של רצפת אגן". היה לי איזה רעיון חמוד שחשבתי לנסות, ופרסמתי בפייסבוק הזמנה לנשים להצטרף. לא חשבתי על זה יותר מדיי, פשוט קפצתי למים וקיוויתי שתצטרפנה 50 נשים.

תוך יומיים הצטרפו 295 נשים(!), ואני לא ידעתי איך אני מחזיקה את זה, איך אני ממשיכה לתופף בקצב אחיד כשהכל סביבי דוהר קדימה.

לקחתי יומיים לנשום ולהירגע, ופרסמתי סרטון ראשון.

טראח! 10 נשים עוזבות.

מה? זה כל כך גרוע? רגע, תנו צ'אנס! שוב המקצב הקבוע משתבש לי, שוב הקצב מתערער.

ואז נזכרתי פתאום במשפט הזה שיעקב אמר לי פעם על מתופף טוב (רק שהוא התכוון בפשטות ולא כמשל לחיים), והבנתי שהתפקיד שלי זה להחזיק את הקצב. כמה פשוט, ככה מורכב.

והחזקתי. זה לא היה קל.

ההברקה הגאונית שלי, לצלם סרטון שוכבת על הרצפה כדי לעורר חשיבה ושאלות על משמעות רצפת האגן, פתאום נראתה לי הזויה.

רעיונות בסרטונים אחרים שממש התלהבתי מהם פתאום הבנתי שלא מועברים בצורה מספיק בהירה. ועוד נשים עזבו, והיה לי התקף חלושס, והרגשתי סתומה ומגוחכת, ואמרתי לעצמי: הכל בסדר, תחזיקי את הקצב, תמשיכי לתופף.

מי שלא עושה לא טועה

לא לומד

לא מתקדם

ולא רוקד...

ואני רקדנית, ובריקוד יש צעד קדימה צעד אחורה, והכל בסדר.

בסוף סיימתי את עשרת ימי רצפת האגן אחרי גל העזיבות המפחידות עם 270 נשים, והיו גם הרבה מחמאות מנשים שהתחברו ולמדו והחכימו.

שאלתי אישה חכמה שאני מעריכה איך היה, והיא כתבה לי:

"הצטרפתי לקבוצה מאהבה. לא הייתי בטוחה מה הולך להיות שם. אבל סמכתי על הרוח שלך.

זה היה מפתיע, מעורר מחשבה, שונה מכל דבר שאולי דמיינתי.

איכות הצילום והחוסר בעריכה הפריעו לי קצת, היתה קצת תחושה שדברים נקטעו באמצע, אבל הרוח מרפאת ומרוממת.

מלבד השלווה המופלאה שלך קיבלתי גם הבנה חדשה על רצפת האגן ועל הגוף שלי וזה נכס שאני רוצה לחזק".

וחשבתי לעצמי כמה הסיפור הזה מזכיר את רצפת האגן שלנו:

היא מחזיקה את כל הבפנוכו שלנו, את מערכת השתן, העיכול והרביה.

אנחנו עוברות הריונות, לידות, מצוקות, חוויות, טראומות, עליות ומורדות- והיא צריכה להמשיך להחזיק, להמשיך לשמור על קצב אחיד, בלי צניחות, דליפות וכו'.

להמשיך לתמוך ולהיות קרקע איתנה בתוך טירוף החיים בעוצמה וביציבות, ולהחזיק אותנו.