הכל התחיל לפני 5 שנים. ראיתי איזה סרטון של "כאן" על מישהי שנלקחה בילדותה בכוח מבית סבתה האהובה, נמסרה לאומנה שם הותקפה מינית, הידרדרה לפשע והגיעה לכלא. הסרטון ההוא נגע ברבבות לבבות, וגם הלב שלי נשבר בקרבי. הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך הלאה, ואני חייבת לעשות משהו. ואז עלה לי הרעיון להתנדב בנווה תרצה. פניתי לאותה אישה בפייסבוק ושאלתי אותה אם יש לה רעיון איך אני יכולה להגיע לכלא. היא בירכה אותי על היוזמה ואמרה שהיא לא יודעת. פניתי לנווה תרצה בפייסבוק, התקשרתי למספר שמפורסם באתר שלהם, שלחתי מייל ולא קיבלתי תשובה בשום מקום. בסוף פרסמתי בפייסבוק בקשה לעזרה להגיע לשם, ומהר מאוד תייגו לי נשים רלוונטיות. דנה, קצינת החינוך של הכלא, יצרה איתי קשר, והפכה עולמות כדי להביא אותי לאסירות. אחרי כמה חודשים של ציפיה, סוף כל סוף זה קרה. העברתי סדנת רחם וריקודי בטן בבית הסוהר נווה תרצה לנשים במחלקת שיקום, לקראת שיחרורן אחרי ששהו שם 20 שנה ויותר. והיה מטורף. אני לא יודעת להסביר למה, אבל משהו בכימיה עבד. נוצר ביני לבין האסירות קשר עוצמתי שהעיף את כל החומות והגדרות והמחיצות. בפעם הבאה כבר לא הייתי צריכה לעבוד קשה, אחת העו"סיות של נווה תרצה התקשרה אליי להזמין אותי. אמרה שהשארתי שם רושם חזק, שהנשים שם מדברות עליי כל הזמן וכשרצו לעשות יום שיא לאסירות כולן אמרו "שחייבים את חני". אבל בתאריך ההוא הייתי שבועיים אחרי לידה, ונאלצתי לסרב. אמרתי להן שבפעם הבאה. ואז לפני חודשיים מיטל המהממת התקשרה, אמרה שממש רוצים אותי ואם אוכל להגיע. קפצתי על ההזדמנות. אחרי ההצלחה המסחררת ההיא הציפיות של שני הצדדים היו בשמיים, וזה היה מפחיד. כל כך פחדתי לאכזב ולהתאכזב. הגעתי לשם, וכשהתחלתי לדבר עם האסירות על ההתחלה עמדו לי דמעות בעיניים. כל כך הרבה חומות ומנעולים עברתי בדרך אליהן, שעד שהגעתי כבר לא נותרה שום הפרדה. לא היה צריך לומר הרבה. אמרתי להן שלא משנה מה הן עברו בחיים, יש ריפוי בעולם. וכל עוד יש לך אותך, אמרתי, לעולם לא תהיי לבדך. והזמנתי אותן לחוות יחד איתי את הריפוי הזה. ומה אני אגיד לכן? בתוך כותלי בית הסוהר השתחררנו ונרפאנו שם כולנו יחד במעגל נשי חוצה עמים ושפות וגילאים. וכשיצאנו בסוף הסדנה והאסירות חזרו לשגרת יומן המורכבת, אמרתי להן שאף אחד לא יכול לקחת מהן את המוזיקה שבליבן, ושלרקוד אפשר תמיד, אפילו בכלא. זה היה אור עצום וגדול שזכיתי לקבל, ואני מודה למיטל ולאסירות על הזכות להיות חלק מדבר מדהים וגדול כזה.
