הגרון והרחם שלנו מגלמים בתוכם את פוטנציאל היצירה.
מה זאת אומרת? איזה קשר יכול להיות בין הרחם והגרון?
כדי להבין את הדברים, צריך קודם כל להסביר מהי יצירה.
יצירה היא משהו שלנו, חלק מהנפש שאנו משחררות מתוכנו לעולם ונחשף לעיני כל, כך שהוא הופך אותנו במידה מסויימת לחשופות ופגיעות יותר (שני הטורים הקודמים שלי הם דוגמה מצויינת לעניין זה; כמה היה קשה לי לכתוב ולפרסם אותם! התלבטתי חודשים אם זה המדבר הנכון לעשות).
הרחם יוצרת חיים, שהם פאר היצירה. הילדים שלנו שמסתובבים בעולם חושפים פן פנימי שלנו שהיה נסתר עד כה.
הם נראים לעיני כל כאשר ההתנהגות שלהם, השפה והפאדיחות שלא נגמרות הם חלק ממי שאנחנו שאינו נתון כבר בשליטתנו.
ומה לגבי הגרון?
הגרון אחראי על מה שיוצא מהפה שלנו, שיח מצמיח או דיבור מדביר. מוות וחיים ביד הלשון.
כשאני משחררת אמירה לעולם, היא חושפת מה שהיה סמוי בליבי, ומקבלת חיים משל עצמה: יכולים לפרש אותה, להשתמש בה, לצטט, להעביר או להעתיק אותה, לסלף ולהוציא מהקשרה.
להוציא מתוכי יצירה פירושו לשחרר את השליטה, לאזור אומץ ולתת למשהו שלי לצאת לאור, משהו שחושף נדבך נוסף מתוך האינסוף ממנו מורכבת הנשמה שלנו.
לאחרונה פנתה אליי חברה שהבת המתבגרת שלה מתקשה לקבל את התמורות והשינויים בגופה, וביקשה את עזרתי.
נזכרתי איך אמרה לי מישהי, לפני שנים, שלרחם יש שני תפקידים: להביא ילדים ולעשות לאישה צרות. המשפט הזה כיווץ אותי, מכיוון שביטא את מה שהרגשתי וחששתי כל כך שהוא נכון. השתוקקתי בכל מאודי לשמוע אמת אחרת, שמחה יותר, שתיתן לי ולרחם משמעות.
מאז אותו משפט מכווץ עברו שנים רבות, ומצאתי את האמת המאירה שלי שהאמנתי שקיימת.
החלטתי להקליט לבת של חברה שלי הודעה, לספר לה על סוד ההתחדשות הנשית והעוצמות המופלאות הגלומות ברחם שלנו.
שלחתי לה, ולעוד חברות שיש להן בנות בגיל הזה. התגובות היו מדהימות.
החלטתי לאזור אומץ, להוציא את היצירה שלי לאור ולמכור אותה כפודקאסט; כמה פשוט וטריוויאלי זה נשמע, וכמה קשה ומפחיד לחשוף חלק אישי וכל כך אינטימי מהנפש שלי.
המהלך הנועז הוכיח עצמו כמשתלם: נשים סיפרו שהדברים נכנסו הישר לליבן, חידשו וריגשו גם אותן, ולא רק את הבנות שלהן.
ומכל תלמידותיי השכלתי.
אישה אחת כתבה לי ששבועיים אחרי שרכשה את ההסכת התיישבה להאזין לו, וביום למחרת בתה היחידה קיבלה ווסת, לראשונה בחייה.
מעולם לא תיארתי לעצמי שיש קשר רחמי מובהק כל כך בין אם לבת.
וזה שיעור מדהים שאני לומדת שוב ושוב ושוב: כמה קשה ומפחיד להוציא מתוכנו משהו אמיתי, חושפני ומלא כנות, ואילו תוצרים איכותיים ולמידה מופלאה יכולים להיות אם רק נעז לגעת בלב.
Comments